מרבית המקורות שהזכרנו עד כה , רובם בערבית ומיעוטם בפרסית , נכתבו על ידי מוסלמים . עם זאת , היתד , קיימת גם מסורת היסטוריוגרפית נוצרית מקומית , שאמנם איננה אלגנטית ושלמה כמו המסורת האסלאמית , אך יש לה בכל זאת ערך משלה . אולי מלאכותי לדון בכל ההמקורות הלא אסלאמיים האלה כקטגוריה העומדת בפני עצמה . שכן יש ביניהם הבדלים גדולים מבחינת הלשון , ההיקף והתוכן - החל בכרוניקות של נזירים סוריים , שידיעותיהם על העולם הסובב אותם היו מוגבלות לחומות מנזריהם , ועד לכתביהם המתוחכמים של אנשי חצר ערבים נוצרים , כגון יחיא אבן סעיד מאנטיוכיה . בדרך כלל נוטים המחברים הכותבים בלשון הסורית להתרכז יותר בעניינים דתיים ובעיםוקיה הפנימיים של העדה הנוצרית , ולעומתם חיבורים בערבית נושאים אופי חילוני יותר ומקדישים יותר תשומת לב לאירועים פוליטיים . לא היתר , בארצות האסלאם מסורת של כתיבה היסטורית ביוונית , אך היו כמה סופרים ביזנטיים בעלי חשיבות . נשתמרו מספר תיאורים נוצריים של כיבושי האסלאם , שנכתבו בעצם אותם הימים , והם זורקים אור על כיבושים אלה . אך בדרך כלל הם קצרים מדי והמידע שבהם איננו מוסמך , ואין בהם כדי לסייע בי...
אל הספר