מצרים בראשית תקופת האסלאם היתה ארץ עשירה . המסים שאפשר היה לגבות מן החקלאים של עמק הנילוס היקנו למצרים את המקום השני בחשיבותו בין מקורות ההכנסה של תקציב הח ' ליפים העבאסים , אחרי המואר של עיראק . מצרים היתה עשירה יותר מסוריה ומח ' ראסאן , אך חשיבותה הפוליטית ועוצמתה היו קטנות משלהן בהרבה . בימי האמיים היתה מצרים בדרך כלל נחלה שהוענקה לאחד מענפי בית אנדה , ובימי העבאסים נודעה למושלי הארץ חשיבות מקומית בלבד . מצב זה נבע בעיקרו מהרכב אוכלוסייתה . עד כמה שידוע לנו , לא היתה הגירה של ערבים למצרים לפני הופעת האסלאם , וגם אחרי הכיבוש האסלאמי היתה הגירתם של ערבים אליה מצומצמת ביותר . הערבים המעטים שאכן באו היו מרוכזים בשתי ערים , פםטאט ואלכסנדריה , ומספר ערבים בדוים התגוררו באזור חוף לאורך שוליו המזרחיים של דלתא הנילוס . המרת דתם של התושבים לאסלאם התקדמה בצעדי צב . העדה הקופטית , המגובשת והמםוגרת , שמרד , על נאמנותה לכנסייתה גם בימי שלטון האסלאם , כשם ששמרה עליה לפנים בימי שלטונה של ביזנטיון , שגם הוא לא נטה חסד לקופטים . המנהל המקומי נשאר ברובו בידי בני הארץ ; השפעתם של הערבים על אורח החיים ה...
אל הספר