שמות ותארים בתקופה המוסלמית הקדומה היה לעמים דוברי ערבית שיטה מורכבת למתן שמות . שמו של אדם היה עשוי לכלול ארבעה רכיבים : . 1 אסם - שם , שמו הפרטי של אדם , בדרך כלל שם ערבי כמו אחמד , פאטמה , או שם מן הקוראן כגון אבראהים , מוסא . משנקלטו תורכים בשירותם של הח ' ליפים נפוצו בצבא שמות תורכיים , כגון אתאמש , אלפתכין ; תכופות קשה לברר את הצורה והתעתיקים המדויקים של שמות תורכיים ויש שיטות שונות בהגייתם . במשפחת הבויהים נפוצו שמות פרסיים , כגון בח ' ועאר . קושי מיוחד יש בתעתיק של שמות פרסיים עם הסיומת -ויה , שאפשר להעתיקה גם -ויה ; בויה יהיה בויה , וחסנויה - חסנויה ( בספר זה מקובלת הצורה -ויה . ( . 2 כנ ? ה צורתו אבו , או אם ( אבי או אם ) בתקופה המוסלמית הקדומה נגזרה הכניה משם הבן . כך הכניה של הנביא מחמד היתר , אבו אל קאסם , על שם בנו שנפטר בינקותו . השימוש בכנ ? ה היתה צורת פנייה רשמית פחות , כשפנו בה אל השליט . כמה ח'ליפים עבאסיים שהיו להם שמות ( אסם ) נדושים , נודעו יותר בכנ ? ה שלהם . כך למשל הח'ליף אל מנצור , ששמו הפרטי היה עבדאללה , נודע יותר בכנלה שלו : אבו ג ' עפר , על שם בכורו ג...
אל הספר