פרק חמישי: תרגומים

ר [ לג \ טים אלמיייים כתובים של רוב ספרי המקרא וראי כבר מצויים היו כימי החשמונאים . הארמית היחה אז שפת העם , ואם ההליניםטים ציוו לתרגם את המקרא ליוונית , יש לשער שבארץ ישראל ובבבל עשו כבר כמותם בזמן הקדום ההוא ניחם ללשון שהיתה שגורה שם בפי היהודים . תרגום כתוב של םפר איוב מאמצע המאה הראשונה נזכר בפירושי , ולא עוד אלא שנזכרו אפילו תרגומים עתיקים הרבה יותר , 2 וכיון שטן הםתם לא התחילו את תרגום המקרא בםפר איוב , הרי קרוב לאמת שהתרגומים של התורה היו עתיקים עור יותר . אמנם התרגום הריהו , בדומה להלכה , בכלל הדברים שלא היו רשאים לכתבם ; אבל למעשה לא הקפידו בזה כיותר , כי הרי האזהרה על הכתיבה באה , מלבד מחטת םיבוח מדיניות , רק כדי למנוע שהדברים הכתובים יקבלו בדרך זו תוקף של כתבי קודש . ואולי עוררו ביאורים שלא כהלכה פחד מפני תרגומים , על כל פנים כלבם של חכמי התורה וח אבל סוף סוף ראו פתרון מוצלח לבעיה של ההתרחקות טן ההוספות ומן התרגום הטלולי כאחד , בתרגומים שנעשו במחצית הראשונה של המאה הראשונה לתורה ולנביאים על ירי אונקלום הגר ויונתן בן עוזיאל , מתלמידיו של הלל . מלאכתו של אונקלום , שתרגם את התו...  אל הספר
מוסד ביאליק