פרק רביעי: הגדה

^ שמ £ ל ישים הה ^ כח טפ עי ^ י " ^ טייש לחכנחם' לביאורם ולשימושם של כתבי הקודש , הרי לא נשארה לו טעתה אלא ההגדה . נמצא שבתחומה של זו נכנם כל רכר שאין כו משום חקירת הםצוה הכתובה או הסתגלותה של התורה המסורה ; היא פרי עיונו החפשי של היחיד , כעוד שההלכה נובעת מתוך הסמכות החמורה של הלשות , של בתי המדרש ושל טורי ההוראה : טח שמפתחת ההלכה הוא דבר של קיימה המתגלה כחיים המעשיים של היהודים ; ואילו ההגדה מתכוונת יותר להכרת ערכו של רעיון , מאשר להכרת הצורה שהיא בוחרת לשם הבעתו , ולעתים קרובות הרי תכליתה היא פעולת הרגע , ולא פעולה לדורות . ההלכה הכרח הוא לח לצאת ט 6 י חכמים מוסמכים , ולפעולה העצמית לא ניתנה רשות אלא למצוא את הנכון ; אכל הביאור ההגרי נאה הוא גם לאיש המלומד הפרטי , ובדרן הביאור הזה נפתחו רעיונות חדשים בטלים של הכתבים הקרומים . ההלכה צריכה היתח להיות נשמעת , שהםוריע עליה שמע אותה ו ואילו ההגדה די לח , כרי להיות להגדה , שהגירו אותה בלבד . 11 ] אכן אין כוונתי בזה לומר , שכל טיני המצאות על דבר המקרא , על תכנו וערכו הם הגדה . כי כשם שההלכה היא החוק עצטו כך ההגרה אינה ניתנת להשוותה אלא לחי...  אל הספר