ימי-הביניים

בא קצה של העת העתיקה . האימפריה הרומית התפוררה לחלקיה . בהיותה קרובה להתפוררות זו איבדה היהדות את החישוקים האחרונים שעדיין ליכדו את חלקיה , לאחר שאיבדה את המולדת ואת המקדש . עתה מתממש הפיצול הגדול , שהיה רדום זמן רב , בין ארץ ישראל לבין המרכז הרוחני בגולה בעת העתיקה - בבל . הפיצול מעמיק גם בשל חלוקת העולם מאז המאה השביעית לממלכת הנצרות ולממלכת האסלאם . אל המרכז בבבל נושאת עיניה יהדות ספרד , שנתפשטה על פני העולם המוסלמי - צפון אפריקה וספרד , פרס , הודו ואפגניסטן ואפילו סין . אל המרכז בארץ ישראל צופה יהדות אשכנז , שבפרובינציות לשעבר של הקיסרות הרומית באיטליה , בצרפת ובחבל הריין . מחבלי ארץ אלה היא מתקדמת אל גרמניה , וזו נעשית לה נקודת המוצא אל שטחי ההשפעה הקולוניאלית בבוהמיה , בהונגריה ובפולין . עם הלגיונות הרומיים מגיעים היהודים אל חבליה הצפוניים של הקיסרות , ובמאות הראשונות שלאחר הנצרות מתבססות שם קהילות . תחילתן אינה שונה בהרבה מן הקהילות שבונים לעצמם עובדי מיטראס או הנוצרים . התרופפות הקשרים בין הפרובינציות לבין הבירה והנתונים הכלכליים האחרים מביאים לידי כך שהנטעים הזרים , שעמדתם נחו...  אל הספר
מוסד ביאליק