§84 על תכלית־הגמר של מציאות עולם, היינו של הבריאה עצמה

ת כ ל י ת ג מ ר היא אותה התכלית , שאינה זקוקה לשום תכלית אחרת כתנאי לאפשרותה . כשאנו מניחים כיסוד להסברת תכליתיותו של הטבע את המיכאניזם שלו בלבד , אין אנו רשאים לשאול ו לשם מה קיימים הדברים בעולם ? שהרי לפי שיטה אידיאליסטית זו אנו מדברים רק על האפשרות הפיסית של הדברים ( והרי לחשוב אותם בתכליות בלי מושא יהא פלפול גרידא : ( בין שנסביר את הצורה הזאת של הדברים על ידי המקרה ובין שנסבירה על ידי הכרח עיוור—בשני המקרים תהיה אותה השאלה חםרת שחר . אבל כשאנו תופסים את הקשר התכליתי בעולם כממשי ומניחים בשבילו מין מיוחד של סיבתיות' היינו של סיבה הפוע לת מ ת 1 ך כוונה , כי אז אין אנו יכולים להיעצר בשאלה : לשם מה יש לדברים של העולם ( ישים אורגאניים ) צורה זו או זו , או לשם מה שם אותם הטבע לתוך מסיבות אלה או אלה ביחס לאחרים י אדרבה , משעה שתיארנו לעצמנו שכל , שמן הצורך להשקיף עליו כעל סיבת האפשרות של צורות כאלה , שאנו מוצאים אותן ממש בדברים , אנו חייבים לשאול לטעם האובייקטיבי , שהיה עשוי להביא את השכל היוצר לידי פעולה ממין זר ! . ואז יהיה אותו הטעם תכלית הגמר , שלשמה קיימים דברים כאלה . אמרתי למעלה ,...  אל הספר
מוסד ביאליק