§81 על השיתוף של המיכאניזם עם העיקר הטליאילוגי בהסברת תכלית־טבע כמוצר־טבע

כשם שראינו בסעיף הקודם כי המיכאניזם של הטבע לבדו אינו מספיק כדי לחשוב על פיו את האפשרות של יש אורגאני , אלא הוא צריך להיות מראשיתו כפוף ( למצער , לפי תכונת ספיקת ההכרה שלנו ) לסיבה הפועלת מתוך כוונה , כך גם היסוד הטליאולוגי לבדו שביש כזה אינו מספיק כדי להתבונן בו ולהעריכו כתכלית הטבע וכמוצר הטבע כאחת , אלא אם כן ישותף לו המיכאניזם של המוצר , כאילו בחינת כלי של סיבה הפועלת מתוך כוונה , סיבה שלתכליתה הטבע משועבד אפילו בחוקיו המיכאניים . האפשרות של איחוד מזה של שני מינים שונים לגמרי של סיבתיות—של הטבע בחוקיותו הכללית ושל אידיאה המצמצמת את הטבע לידי צורה מיוחדת' שהטבע , כשלעצמו , אינו מכיל טעם כלשהו לה—אין תבונתנו משיגה אותה . אפשרות זו מיוסדת על המצע העל חושי של הטבע , ועליו אין אנו יכולים לקבוע באורח חיובי שום דבר , חוץ מזה שהוא היש כשהוא לעצמו , שאנו מכירים את תופעתו גרידא , אף על פי כן עומד בתוקפו העיקר , שכל מה שאנו מניחים כשייך לטבע הזה ( בחינת תופעה ) וכמוצרו , יש לחשבו כקשור עמו לפי חוקים מיכאניים . שכן בלי מין זה של סיבתיות לא היו ישים אורגאניים , בתכליות הטבע , מוצרים של הטבע . ...  אל הספר