§75 המושג של תכליתיות אובייקטיבית של הטבע הוא עיקר ביקורתי של התבונה למען כוח־השיפוט הרפלקטיבי

לא הרי האמירה שלי ! היצירה של דברים מסוימים של הטבע או אפילו של הטבע כולו היא באפשר רק על ידי סיבה הקובעת את עצמה לפעולה לפי כוונות , כהרי האמירה שלו : אני , לפי התכונה הסגולית של ספי ק ו ת ה ה כ ר ה שלי , איני יכול לשפוט על האפשרית של אותם הדברים ועל יצירתם , אלא כשאני חושב לשם יצירה זו של סיבה הפועלת לפי כוונות , היינו על יש שהוא יוצר לפי האנאלוגיה עם הסיבתיות של השכל . במקרה הראשון מבקש אני להכריע דבר מה על המושא , ואני מחויב להוכיח את הממשות האובייקטיבית של מושג שהנחתי ; במקרה השני קובעת התכונה רק את השימוש בספיקות ההכרה שלי , בהתאם לסגוליותן ולתנאים המהותיים של היקפן ושל הגבלותיהן כאחד . העיקר הראשון הוא אפוא עיקרון אובייקטיבי לגבי כוח השיפוט הקובע ; ואילו השני הוא רק עיקרון סובייקטיבי לגבי כוח השיפוט הרפלקטיבי , ולכן הוא כלל מעשי שלו , שהתבונה מטילה עליו . ואמנם , אם אנו מבקשים לחקור את הטבע על ידי התבוננות נמשכת והולכת , ולו רק במוצריו האורגאניים , הכרח ללא מנוס הוא שנניח ביסודו של הטבע את מושג הכוונה . מושג זה הוא אפוא כלל מעשי הכרחי בהחלט בשביל השימוש הניסיוני בתבונתנו . ג...  אל הספר