הכרות ומשפטים מךההכרח שיוכלו להימסר באופן כללי יחד עם העיוד י המלווה אותם ; שאם לא כן אי אפשר היה לייחס להם שום התאמה עם האובייקט ו הם היו כולם רק משחק סובייקטיבי של כוחות הדימוי , ממש כמו שדורשת הספקנות . אבל אם הכרות ניתנות להימסר , הרי מךההכרח שיוכל להימסר באופן כללי גם מצב הרוח , היינו הכוונת כוחות ההכרה לידי הכרה בכלל , ובמיוחד הכוונת המידה הנדרשת לדימוי ( שעל ידיו ניתן לנו מושא , ( כדי שייעשה הכרה שהרי בלי תנאי סובייקטיבי זה של ההכרה לא תוכל לנבוע ההכרה בפעולתה . וזה מה שמתרחש באמת כל פעם כשמושא נתון מפעיל באמצעות החושים את הכוח המדמה לשם הרכבת הריבוי , והכוח המדמה מפעיל את השכל' כדי שיאחד 1 Obcrzeugung את ההרכבה במושגים . אולם הכוונה זו של כוחות ההכרה יש לה מידה שונה לפי שונות המושאים הנתונים . אף על פי כן מן ההכרח שתהיה קיימת מידה אחת , שבה היחס הפנימי הזה של הזירוז ( של כוח אחד על ידי האחר ) יהיה המועיל ביותר לשני כוחות הנפש מבחינת ההכרה ( של מושאים נתונים ) בכלל , ? והכוונה זו אינה יכולה להיקבע אלא על ידי הרגש ( ולא על ידי מושגים . ( ומכיוון שמן ההכרח שהכוונה זו תוכל להימסר...
אל הספר