כשמחלקים את הפילוסופיה , במידה שהיא מכילה עיקרים של הכרת תבונה של דברים על ידי מושגים ( ולא רק , כמו תורת ההיגיון , עיקרים של צורות החשיבה בכלל , ללא הבדל מבחינת המושאים , ( כפי החלוקה הרגילה , לפילוסופיה עיונית ומעשית , הרי נוהגים בדין . אולם או אז הכרח הוא , שגם מושגים המציינים לעיקרים אלה של הכרת התבונה את מושאם , יהיו שונים זה מזה שונות סגולית , שאם לא כן לא יוכלו לשמש צידוק לחלוקה כלשהי , המניחה לעולם הנגדה של העיקרים של הכרת התבונה השייכת לחלקיו השונים של מדע . אולם קיימים אך שני מיני מושגים , המניחים מקום גם לאותו מספר של עיקרים לאפשרות מושאיהם : היינו , מושגי הטבע ומושג ה חירות . לפי שהראשונים בלבד מאפשרים הכרה עיונית על פי עיקרים אפריורי , ואילו השני כבר כרוך בו , מבחינת ההכרה , רק עיקר שלישי ( של הנגדה בלבד , ( בעוד שלגבי קביעת הרצון הוא מעמיד עקרונות מרחיבים הקרויים מטעם זה מעשיים—לפיכך מתחלקת הפילוסופיה בדין לעיונית , כפילוסופיה של הטבע , ולמעשית , כפילוסופיה של המוסר ( שכן כך קרויה החקיקה המעשית של התבונה על פי מושג החירות . ( אולם עד עתה רווח שימוש מוטעה מאוד בכינויים אל...
אל הספר