ביקורת התבונה המעשית חלק שני תורת המיתודה של התבונה המעשית הטהורה

בתורת מיתודה של התבונה המעשית הטהורה אין להבין את האופן ( הן בהתבוננות והן בהרצאה ) שבו יש לנהוג בעקרונות מעשיים טהורים מבחינת ההכרה המדעית שלהם , מה שמכנים בעצם רק בתבונה העיונית בשם מ י ת ו ד ה ( כי ההכרה הפופולארית צריכה אורח ואילו מדע צריך מ י ת ו ד ה , כלומר הליך על פי עיקרים של התבונה שעל ידיו בלבד יכול הריבוי של ההכרה להיעשות לשיטה . ( יתירה מזו , בתורת מיתודה זו מובן האופן שבו אפשר ליתן לחוקים של התבונה המעשית הטהורה כניסה אל הנפש האנושית , השפעה של הכללים המדריכים אותה , כלומר שבו אפשר לעשות את התבונה המעשית באורח אובייקטיבי גס למעשית באורח סובייקטיבי . עתה אמנם ברור , כי אותם הנימוקים הקובעים את הרצון , שהם בלבד עושים בעצם את הכללים המדריכים ומקנים להם ערד מוסרי , כלומר הדימוי הבלתי אמצעי של החוק והשמירה עליו כהכרח אובייקטיבי בחינת חובה , יש להציגם כמניעים הממריצים ממש את הפעולות ; שאם לא כן תוכל אמנם להתחולל החוקיות של הפעולות , אך לא המוסריות של רחשי הלב . אולם אין זה נראה כה ברור ; אדרבה , במבט עין ראשון זה נראה בהכרח לכל אחד כבלתי מסתבר בתכלית , כי גם באורח סובייקטיבי א...  אל הספר