כשמדברים על מושג הסיבתיות על ידי החופש בביקורת התבונה הטהורה , חייבים להצביע על כך , שה'דבר' זהה עם החוקים שהוא כפוף להם . אין 'דבר' מחוץ לקשרי החוקיות האלה . מה שאין כן ה'אני . ' ה'אני' אינו נקודת חיתוך של חוקים בלבד . כי אף על פי ששומה על החוקר למצוא את החוקים הפסיכולוגיים , שעל פיהם פועל 'האני , ' נשארת בכל זאת שארית שמן הנמנע למצותה על ידי החוקים . מן הנמנע לתאר את ה'אני' על ידי מושגים באותה דרך אשר בה אנו מתארים וממצים את ה'דברים . ' את ה'אני' היים אנו באופן אחר ממה שאנו חיים את ה'דברים . ' כשאנו מתארים לנו מושא מן המושאים כגון צבע וכדומה , עומד המושא בפני הנושא המדמה אותו , ואילו האני המדמה והאני המדומה אחד הם ואין האחד עומד לפני השני כעמוד האו בייקט לפני המצייר אותו בנפשו . לפיכך היו שסברו שמן הנמנע בכלל לדמות את ה'אני . ' מה שאנו מדמים נעשה על ידי כך בלבד לעומד בפנינו Gegen- stand , Ob-jcctum ( פיכטה תרגם את המלה 'אובייקט' 'מושלך מתוך עצמנו' ( 'a us uns selbst herausgcworfen' ) וחדל להיות 'אני . ' אולם ה'אני' כשהוא מושא המחשבה כאילו חוזר תמיד ונעשה נושא ואינו מוכנס ומקופל במוש...
אל הספר