האדם הממלא את חובתו משתעבד לעצמו . החובה איננה צו הניתן לאדם מן החוץ . כל המיתודה האפרי 1 רית בתורת המוסר מבוססת על העובדה היסודית , שהתבונה היא המחוקקת בענייני מוסר כשם שהיא מחוקקת בענייני ההכרה . אנחנו מחוקקים את חוקינו לעצמנו , אנחנו אוטונומיים ( עצמי— pin ; autos . ( nomos כל חוק הניתן לאדם מן החוץ היה משעבד אותו לזולתו , היה הטרי נומי ( זולת— — ( heteros וזה היפוכו של המוסרי . הרצון ההטרונ 1 מי 'אינו נותן לו את החוק בעצמו , אלא המו & א נותן לו את החוק על ידי יחסו אל הרצון . יחס זה , בין שהוא מיוסד על הנטייה ובין על מוצגי התבונה , אינו נותן מקום אלא לצווים מותנים : אני חייב לעשות דבר , מפני שאני רוצה בדבר אחר . לעומת זה הציווי המוסרי , הוא המוחלט , אומר : אני חייב לעשות כך וכך , גם לולא רציתי בשום דבר אחר . לדוגמה , זה אומר : עלי לא לשקר , אם ברצוני לשמור על שמי הטוב ; וזה אומר : עלי לא לשקר , גם אם השקר אינו פוגם בשמי הטוב כלל . 12 ' 10 'הנחת יסוד , ' עמ' 1 , 95 שם , עמ' 12 . 100 שם , עמ' . 122
אל הספר