המלים הראשונות ב'הנחת יסוד' מביעות בתכלית הצמצום את עיקר תורת המוסר של קאנט : 'לא יצויר דבר בעולם , ואף לא מחוץ לעולם , שיוכל להיחשב לטוב בלא הגבלה אלא הרצון הטוב בלבד . שכל , חריפות וכוח שופט ושאר כשרונות הרוח , או אומץ לב , החלטה נכונה והתמדה שהם מידות המזג , אלה ואלה טובים ורצויים בלי ספק מכמה בחינות . אבל מתנות טבע אלו עלולות גם כן ליהפך לרעות ולמזיקות עד מאוד , אם הרצון שעליו להשתמש בהן , ושבבחי נתו זו ייקרא אופי , איננו טוב . הוא הדבר במתנות הגורל . שלטון , עשירות , כבוד , ואפילו בריאות ושלווה כללית וקורת רוח במצבו הכלולות בשם אושר , כל אלה מביאים לידי עוז רוח , ולעתים קרובות לידי גסות רוח , אם אין רצון טוב שיתקן את השפעתם על הנפש , ושיישיר כאחת את עקרון ההתנהגות ויכוונו לתכלית כללית . ולא עוד אלא שמסתכל נבון וחסר פנייה לא ימצא כל נחת רוח במראה שלווה בלתי פוסקת , בה שרוי יצור שאינו מהודר בשום סימן של רצון טהור וטוב , וכן נראה הרצון הטוב אפילו כתנאי הכרחי שבלעדיו אין אדם ראוי לאושר' . צריך לחצוץ בין ה ר צ ו ן הטוב ובין הנטייה , וצריך גם לחצוץ בין ה ר צ ו ן הטוב ובין תוצאותיו . '...
אל הספר