III. הפילוסופיה זקוקה למדע, הקובע את האפשרות של כל ההכרות אפריורי, את עקרונותיהן ואת היקפן

מה שמפליג יותר מן הנאמר עד כאן הוא , שאי אלו הכרות נוטשות אפילו את תחום כל הניסיונות שבאפשר . ודומה , כי על ידי מושגים , שאי אפשר כי בני סיון יהא נתון עצם כלשהו המתאים להם , מרחיבות הכרות אלו את היקף משפט נו מעבר לכל גבולות הניסיון . ורווקה הכרות אחרונות אלו , החורגות ממסגרת העולם החושני , במקום שהני סיון אינו עשוי לתת לא קו מדריך ולא תיקון-דווקה בהן מקומן של אותן חקירות תבונתנו , שהן , מבחינת חשיבותן , שקולות לנו רב יתר , ומבחינת תכליתן האחרונה , מעולות לנו רב יתר' מכל מה שהשכל עשוי ללמוד בתחום התופעות . כאן , אף שצפויה סכנה של טעות . אנו מעדיפים להעז את הכול' מל הסתלק מחקירות בעלות עניין כזה משום טעם כלשהו שבחשש , זלזול או אדישות . ואלו מטלות של התבונה הטהורה עצמה' שאין להימנע מהן : אלוהות , חי רות הרצון והישארות הנפש . ואילו המדע , שתכליתו האחרונה על כל הכנותיו מכוונת בעיקר לפתרון מטלות אלו , קרוי 'מיטאפיסיקה / דרכה של מיטאפיסיקה היא בראשיתה דוגמאטית , כלומר' שהיא נוטלת עליה בבטחה את הביצוע , בלא לבדוק תחילה את יכולתה או אפס יכולתה של התבונה לעמוד במפעל גדול כל כך . והנה' לכאור...  אל הספר