II. ברשותנו אי־אלו הכרות אפריורי, ואף השכל הרגיל אינו לעולם בלעדיהן

כאן יש צורך במבחן' שעל פיו נוכל להבדיל בוודאות בין הכרה טהור וכין הכרה ניסיונית . אמנם , הניסיון מלמד אותנו' כי משהו הוא בעל טבע זה או זה ; אולם , אין הוא מלמד כי לא תיתכן היותו בעל טבע אחר . לאמור , אם נמצא תחילה משפט הנחשב כאחת עם הכרחיותו—הרי הוא משפט הכרחי . הרי הוא אפריורי מכול וכול . שנית : לעולם אין ניסיון מקנה להם למשפטיו כלליות אמתית או מדויקת' אלא כלליות שבהנחה ובהשוואה בלבד ( על ירי אינדוקציה ) ' כאופן ששורת האמת מצריכה לומר : עד כמה שחשנו עד עתה' אין קיים יוצא מכלל זה או זה . על כן' אם משפט מ ^ ב מתוך כלליות מדויקת' כלומר' באופן שלא-יורשה כל יוצא-מךהכלל—הרי משפט זה אינו נגזר מן הניסיון' אלא תוקפו אפריורי מכול וכול . לאמור' הכלליות הניסיונית אינה אלא העלאת דרגה שרירותית של תוקף' העלאת התוקף לגבי מקרים רבים לתוקף לגב כל המקרים' כדרך משל' המשפט : 'כל הגופים הם כבדים . ' ואילו במקום שכלליות מדויקת כרוכה כמהות המשפט' שם הוא מורה על מקור הכרה מיוחד של משפט זה' כלומר' על כושר ההכרה אפריורי . נמצא' שהכרחיות וכלליות מדויקת הן סימנים של ודאי להכרה אפריורי ' והן שייכות זו לזו ללא ה...  אל הספר
מוסד ביאליק