בין עם לארצו: יחיד, אומה וארץ בהגותו של א"ד גורדון

שלום רצבי א . במקום פתיחה על חשיבותו הרבה של אהרן דוד גורדון כהוגה ציוני וחברתי עמד בובר עוד בשנותיה הראשונות של מלחמת העולם , כשפרסם ממכתביו ב Der Jude ב . 1916 להערכה זו הוא נתן ביטוי גם כשקבע , בתשובה למשאל שנעשה בשנת , 1928 שמכתבי אחד העם וכתבי גורדון הם שני הספרים העבריים החשובים ביותר שראו אור בעברית עד אז . שני ספרים אלו , טען בובר , הם ' תעודה גדולה לחיי אנוש חזקים , בלתי תלויים , נאמנים ללא שיור לתנועה שמקרבה עלו . ' הוא לא הסתפק באפיון זה , וניסה לאפיינם גם מבחינת המגמה הציונית המסתמנת בהם . בספרים אלה , הסביר בובר , ניתן ביטוי לשני מסלולי הגשמה ציונית שרכיביהם זהים אך הם שונים במהלכם ; מסלולו של אחד העם הוא : רוח-עם-ארץ , ואילו מסלולו של גורדון הוא : ארץ-עם-רוח . ' זוהי , ' הוסיף בובר מתוך התייחסות כוללת לתפיסתם הלאומית , ' הדינמיקה הכפולה של תנועה אמיתית ; רק על ידי שיתוף פעולה של רוחה וארצה תוכל האומה להתחיות . ' בדברים אלו התכוון בובר מן הסתם להדגיש גם את המשותף להם בכורחם את האוניברסלי , כלומר את היחיד באשר הוא יחיד ' ) חיי אנוש חזקים ובלתי תלויים , ( ' ואת הפרטיקולרי ...  אל הספר