מאיר חזן אהרן דוד גורדון ויוסף חיים ברנר היו המדריכים הרוחניים של אנשי העלייה השנייה . אחד הדברים המשותפים לברנר ולגורדון הוא שעל שניהם עדיין לא נכתבה ביוגרפיה . בחקר תנועת העבודה טרם נבחנה בשיטתיות , לאורך ציר הזמן , עמדתם באירועים קונקרטיים . במאמר זה אבקש להתחקות על עמדות ברנר וגורדון בתחום השימוש בכוח . פרשה זו תידון תוך כדי ליבון השיג והשיח בין עמדות ברנר וגורדון ובין מפלגת הפועל הצעיר , שם טופחה ההסתייגות מהשימוש בכוח במעשה הציוני . הטענה המרכזית שאציג היא שבעתות משבר ומבחן לא שימשו השניים אורים ותומים ולא על פי גישתם בחרו הפועלים לנהוג . הדבר טושטש ועומעם בקורות בני התקופה ואף במחקר ההיסטורי הוא טרם זכה להבלטה הראויה . לעיון בסוגיה זו נודע ערך לא רק לשם בירור עמדות גורדון וברנר בעניינים מגוונים אלא גם כחלק מהחתירה להבנתה של תנועת העבודה בראשית ימיה . השימוש בכוח על היבטיו השונים היה לנושא מרכזי במחשבה ובמעשה של תנועת העבודה משנות השלושים ואילך , עת התבררה בהדרגה נחיצותו להגשמת יעדי הציונות . מוצאם הערכי והרעיוני של ההלכות ודפוסי הפעולה שהנחו את בכירי מפא"י בהקשר הביטחוני נעוץ בש...
אל הספר