המציאות המורכבת והדינמית של ימינו מאופיינת בנגישות וזמינות למקורות מידע עצומים בכמותם . ולמרות זאת , לעתים תכופות אנו שומעים טענות על ניתוק בית הספר מן ההתפתחויות האמיתיות והמשמעותיות בחיים . דומה שהמערך החינוכי מעולם לא היה כה יציב . אין בו שינוי אמיתי מאז יוון העתיקה או מאז היווסדם של בתי הספר הציבוריים וחלוקתם לכיתות בתקופת המהפכה התעשייתית . עד היום , הפרדיגמה השלטת בחינוך עדיין מבוססת על הכיתה כמסגרת לימודית קבועה . בכיתה עומד מורה שעיקר עיסוקו הוא העברת ידע באמצעות דיבור . המורה מצפה מן התלמידים לזהות ולשעתק את הידע המועבר אליהם . ( Flanders , 1973 ) החינוך בבית הספר מושתת בעיקר על הגישה הפוזיטיביסטית ( בק , ( 1998 המניחה שקיים עולם ידע קבוע שעל הלומד לדעת . התקשורת בכיתה היא מן המורה ואליו . המורה מסתמך בעיקר על ספרי לימוד , ואף בסוגיות מורכבות הוא חושף בפני תלמידיו רק השקפה אחת ומערך אחיד של אמיתות . בכיתה , הן בגין הרכבה והן בגין המערך החללי שלה , אין עידוד לשיתוף פעולה , ונדרש מן התלמידים לעבוד בבידוד יחסי על מטלות הדורשות מיומנויות ברמה נמוכה . המצב השכיח הוא של שיעור פרונטל...
אל הספר