ייחודו של פרישמן כמבקר , בא לידי ביטוי מזהיר ב"מכתבים על דבר הספרות , " שנעשו שם דבר בתולדות ספרותנו . מכתבים אל ידידה מדומה , שלפניה הוא משיח את שיחו על סופרים עבריים , על ספרים חדשים היוצאים לבקרים , על תופעות מעולמה של ספרותנו ועל בעיות מהות של הביקורת בכלל . לפנינו שיח גלוי בחירות נפש ובנעימה אינטימית , לעתים מתוך משובה פיליטוניסטית לשעשע את נפש הקורא , ולעתים מתוך זדון שלוח רסן , שחיפה עליו בהתייפ ייפות אבירית . צורת המכתב הכתוב בלשון "אני" ו"את" מניחה לו אפשרויות רבות להבעת דעתו הסובייקטיבית בלי סייגים 1 ראשוני מכתבים אלה , נתפרסמו ב"היום" של קנטור , והם נאספו בחלקם בשנת תרנ"ח ( הוצאת אחיאסף . ( בין המכתב הראשון , שנכתב בםטרבורג בשנת 1887 ובין המכתב האחרון , שנכתב בווארשה בשנת , 1913 משתרעת תקופה של חצי יובל שנים , שבה התנערה הספרות העברית משרידי ההשכלה ועברה אל הישגיה הגדולים של התחיה , כשבמקום סמולנסקין המספר בא מנדלי מוכר ספרים , במקום גורדון בא ביאליק , ובמקום ליליינבלום — אחד העם . אין כאן תמונה כוללת ומלאה . כל מכתב ומכתב עוסק בעניין מסוים , אבל מבין המכתבים מידובבת התקופה...
אל הספר