בענף הטקסטיל יש מפעלים בהם קיים ועד עובדים , ולעומתם אחרים בהם העובדים אינם מאורגנים כלל . יש מתפרות מאוגדות לצד מתפרות לא מאוגדות . החופרות שראיינו לצורך עבודה זו , אתי , ברטה ורבקה , עובדות במתפרה בלתי מאוגדת , והן סיפרו כי בעלי מתפרות רבים מסרבים לשמוע על איגוד מקצועי . ואילו ההסתדרות , מצידה , אינה יוזמת ביקורי ביקורת . הפועלות מאוחדות בדעה "שלא איכפת להם . " במפעל "סברינה" אין ועד ואין התערבות מעשית מצד ההסתדרות . כאשר נשאלה אחת הפועלות הערביות במחלקה הכללית אם יש ועד עובדים במפעל , השיבה : "את חושבת ש [ מנהל המפעל ] יתן לנו לעשות ועדי בחורה שתדבר הוא יגיד לה , את עושה בעיות . אני לא רוצה אותך . לכי מפה . " יש בפיה דברים קשים על ההסתדרות : "איזה הסתדרות רוצה לשמוע אותנו ? פעם בכמה זמן באה אשה , שושנה . אנחנו עוצרים אותה , אומרים לה והיא ממשיכה הלאה , שום דבר לא יוצא ממנה . " נראה , אם כן , כי פועלות הטקסטיל חשות שההסתדרות איננה מהווה כתובת לשאיפתן לשפר את תנאי עבודתן . המתפרות בכפרים הערביים נמצאות בתחום האחריות של מזכירי מועצות הפועלים המקומיות . מזכיר האיגוד המקצועי בחיפה סיפר כ...
אל הספר