עם הקמת "גוש אמונים" ב , 1974 על רקע הטראומה הלאומית של מלחמת יום הכיפורים , החלה תנועה של חלק ניכר מהציבור הציוני דתי בישראל מעברו הישן של הקו הירוק לעברו החדש . בטפטוף שהפך לזרם עזבו רבים מחובשי הכיפות הסרוגות את בתיהם הנוחים ויצאו ליהודה , לשומרון , לגולן , לחבל עזה ולצפון סיני , ובכך הפיחו רוח חיים במפעל ההתנחלות בשטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים . לדידם של מתיישבים אלה , הם פעלו ברוח ערכי הציונות הישנים , וקוממו את אתוס ההתיישבות החלוצית . הם גם קיוו שהתיישבותם מעבר לקו הירוק תגרום להרחבתם הקבועה של גבולות ישראל , ועל ידי כך תתרום לביטחון המדינה ולמימוש זכותו של העם היהודי לריבונות בחלקים רבים ככל האפשר של ארץ ישראל המקראית . בהיותם ציונים דתיים , המאמינים שמדינת ישראל היא "ראשית צמיחת גאולתנו , " כלשונה של התפילה לשלום המדינה , הם אף ראו עצמם כתורמים להגשמת התקוות המשיחיות שתלו בציונות . חלקם אף האמינו שההתיישבות מחישה את בוא המשיח , המתקרב ממילא , ולכן ראו דחיפות רבה בהקמת ההתנחלויות - שכן אולי כך יזכו לראות בגאולה עוד 1 בחייהם . ילדיהם של מתיישבים אלה בילו את ילדותם - רובה א...
אל הספר