התמונות שעולות במחשבתך כשאתה מדבר על אדם , מקום , חפץ או אירוע כלשהו , או כשאתה מקשיב למישהו אחר המדבר עליהם . בחיים , בזמן שאנחנו מדברים או מקשיבים , אנו " מקרינים" במחשבתנו מעין סרט טבעי . התמונות החולפות הללו הן אסוציאציות המבוססות על החוויות שלנו בעבר ובהווה . בדומה לכך , סרט מעין זה יוקרן במחשבתה של כל דמות שאתה מגלם . מכיוון שהמילים והחיים של הדמות אינן שלך , אלא של התסריטאי , עליך למצוא את ההקשרים האישיים שלך המתאימים ליצירת התמונות הנכונות . כשאתה אומר את הרפליקות , או מקשיב להן , על המראות והתמונות העולים בך להרגיש כאילו הם נובעים מחייך האישיים . בלא אסוציאציות ברורות למילים , הן יישמעו וירגישו חסרות משמעות . עליך כשחקן מוטלת האחריות להזדהות עם המילים , שמקורן בדמיונו של התסריטאי , ולגרום להן להישמע ולהרגיש כאילו הן נובעות מדמיונך שלך . השימוש בעצמים פנימיים מאפשר זאת . העצמים הפנימיים לעולם אינם מקריים . חשוב על הדרך בה אנו לומדים לדבר . התינוק רואה תמונה ובעקבותיה יוצר את המילים . לעתים קרובות , המילים הראשונות הן , " מא מא" ו"בא בא . " אנו לומדים מילים אלו ראשונות , מכיוון ...
אל הספר