מבצע "חומת מגן" היה על פי אמות מידה צבאיות הצלחה גדולה , אך הוא הסתיים בטעם מר של כישלון ושל ביקורת בינלאומית . בהיסטוריה הצבאית של ישראל זכורה כבר מלחמת יום הכיפורים כהישג צבאי שישראל לא הצליחה לתרגמו להישג מדיני . גם במקרה זה , ההישג הצבאי של דיכוי הטרור לא סייע להבנה בינלאומית ולמתן לגיטימציה לישראל , וזאת בשל הקרב במחנה הפליטים בג'נין , שנתפס בעולם כמעשה טבח . על רקע זה , הפלסטינים החזירו לתודעת העולם את המצור על מחנות הפליטים סברה ושתילה בלבנון ב 1982 ואת הטבח שהתרחש במהלכו בידי לוחמי פלנגות נוצרים , מעשה שישראל נתפסה כאחראית לו . סגירת מחנה הפליטים בג'נין לתקשורת היתה טעות אחרונה בשרשרת של כשלים תקשורתיים , שהשתלבה היטב בהתעלמות משיקולי הדיפלומטיה הציבורית במבצע כולו . שיקולים אלה חסרו מהרגע הראשון , והם הקרינו על ההתייחסות לתקשורת ולפעילותה . הקמת מרכז תקשורת בינלאומי בירושלים היתה מעשה חשוב כשלעצמו אך טכני בעיקרו , ולא נתנה מענה לחסרונם של שיקולים אלה . ישראל הפעילה ב"חומת מגן" את עוצמתה הצבאית , עוצמה קשה , ובתוך זמן קצר פגעה פגיעה קטלנית בבסיסי הטרור ביהודה ובשומרון . אך היא...
אל הספר