הצהרת האמונה המוסלמית קובעת , כי 'אין אלוה מבלעדי אללה ומוחמד הוא שליח אללה . ' רק המחצית הראשונה של ההצהרה הזאת נושאת בחובה מסר של ממש . המחצית השנייה רק מזהה את מי שנושא אותה . במובן הזה , משקל הכובד בהטפותיו של מוחמר היה פשוט מונותאיזם . להדגשה זו היה גם היה מקום במאה השביעית . בארץ ערב , שבה פרחה עדיין עבודת אלילים בנוסח מיושן , היא הגבירה באופן דרמטי את חדירת ההשפעה המונותאיסטית אל תוך חצי האי . מחוץ לערב היתה לה אחיזת מה בארצות שאותן כבשו אחר כך הערבים . אף על פי שהיה עתה מחסור בעובדי אלילים אותנטיים , זורואסטרים ונוצרים לא היו חסינים בפני האתגר שהציב מונותאיזם צרוף . הזורואסטרים עבדו לא רק את האל הטוב של הקוסמולוגיה הדואליסטית שלהם , אלא גם ערב רב של אלוהויות אחרות ; וגם אם אולי נכון הוא ששלוש הדמויות בשילוש הנוצרי מהוות יחדיו אל אחד בלא שותפים , הרי החשבונאות הזאת היא חמקמקה , ולא רק בעיני חסרי הכשרה תיאולוגית . רק בקשר ליהודים הפולמוס המונותאיסטי של האיסלם נראה מאולץ במקצת . היה אפוא טעם בדברי מוחמד , אך היה זה לא יותר מאשר המסר הקבוע של המונותאיזם , ובתור שכזה הוא לא היה ולא...
אל הספר