ובכן , מאחוריי סרטי הראשון שהופק מחוץ למולדתי , אך על פי אישור רשמי מטעם השלטונות , שבשעתו לא הפתיע אותי והרגיז את הממונים עלי . אירועי ההמשך הראו פעם נוספת שכוונותיי וסרטיי , כתמיד , מתגלים כזרים באופן גורלי לרשויות הקולנוע הסובייטיות ... רציתי לספר על הנוסטלגיה הרוסית - אותו מצב נפשי מיוחד וחד פעמי שנוצר אצלנו , הרוסים , הרחק מהמולדת . רציתי לספר על הקשר הגורלי של הרוסים לשורשיהם הלאומיים , לעברם , לתרבותם , לנוף מולדתם , לקרוביהם ולידידיהם - על הקשר שהם נושאים עמם כל חייהם , ללא תלות במקום שאליו גורלם מגלגל אותם . מעטים הם הרוסים שמסוגלים לשנות את גישתם ולהלום את תנאי חייהם החדשים . כל ההיסטוריה של ההגירה הרוסית מעידה על כך שכמו שאומרים במערב , " הרוסים הם מהגרים גרועים" - חוסר יכולתם להתבולל וכובד ראשם הגמלוני בניסיונות להסתגל לאורח החיים הזר ידועים לכל . האם יכולתי להניח , בעודי מצלם את נוסטלגיה , שמצב הכמיהה החונקת וחסרת הסיכוי הממלא את מרחב המסך של הסרט הזה , יהפוך לגורלי בהמשך חיי ? האם יכולתי לחשוב שמעתה ועד סוף ימיי אשא בתוכי את המחלה הקשה הזאת ? אף על פי שעבדתי על הסרט באיטל...
אל הספר