קאנט מציג את האנטינומיה של משפט הטעם בשני עקרונות שסותרים לכאורה זה את זה . עקרונות אלו מתנסחים בשתי הנחות מנוגדות : בהתאם להנחה הראשונה , משפט הטעם אינו מתבסס על מושגים , מפני שאילו היה מתבסס על מושגים , אפשר היה לספק הוכחות לתוקפו הכללי וההכרחי ; בהתאם להנחה השנייה , משפט הטעם מתבסס על מושגים , מפני שאילולי כן לא אפשר היה אפילו לריב עליו , כלומר לתבוע את ההסכמה לכלליות ( סעיף , 56 עמ' . ( 152 מעט קודם לכן מציג קאנט את ההבחנה בין "ויכוח" ובין "ריב . " הוויכוח , מבהיר קאנט , נוגע לאפשרות להוכיח דבר באמצעות מושגים , והריב , לעומת זאת , מנותק מן האפשרות להוכיח ; ומובן ששני אלה מייצגים ניגוד . מיד לאחר מכן קאנט מציין כי "עקרונות אלה אינם אלא שתי הסגולות של משפט הטעם" ( סעיף , 57 עמ' . ( 152 יש לברר כמובן האם שתי סגולות אלו אכן מציינות ניגוד ממשי , השם לאל את כל הניסיונות להראות את תוקפו הכללי של משפט הטעם , או שאין מדובר כאן בניגוד ממשי , ושתי סגולות אלו אינן אלא שני ביטויים לאותו הדבר עצמו , כלומר שני ביטויים שרק לכאורה מציינים ניגוד . אבל ברור שקאנט רוצה להראות כי הניגוד שבו מדובר הוא נ...
אל הספר