כנקודת מוצא אבחר לגשת שוב לאנלוגיה שמעמיד קרופורד בין התפיסה 1 המתמטית ובין התפיסה האסתטית . לכאורה אפשר להעמיד את השאלה מדוע אנלוגיה זו מיוחסת דווקא לגאומטר ולגאון . שהרי כאשר קאנט מדבר על הכרה ( או תפיסה ) מתמטית , ועל הכרה פילוסופית , אין הוא מדבר רק על פרופסורים למתמטיקה או פרופסורים לפילוסופיה , אלא על תכונות תודעתיות מהותיות של כל סובייקט מכיר אקטיפי , כלומר על סינתזה ואנליזה — שני תפקודים פרצפטיביים של התודעה האקטיפית . השאלה היא אפוא האם הגאון אכן ניחן באיזו ספיקה שכלית מהותית נוספת על הספיקות הידועות של תודעת הסובייקט המכיר , או שמא לא מדובר כאן אלא על מעין דרגת בהירות במובן הלייבניציאני , דרגת בהירות גבוהה יותר שהיא בבחינת "מתת הטבע" המיוחסת לגאון ( סעיף , 46 עמ' . ( 125 אני מציג את השאלה בדרך זו , מפני שנראה לי כי הניסיון לייחס את 1 ראה לעיל , עמ' . 105 הספיקה של גילום האידאה האסתטית רק לגאון איננו עשוי להתיישב עם מה שניסיתי להבהיר עד כה בהקשר של השיפוט האסתטי . אם הסכמה האסתטית שמתגלמת באידאה משמשת מדגם ליצירת האמנות רק בעבור הגאון , הרי כל מי שאינו גאון משולל את היכולת של ...
אל הספר