נראה סביר למדי כי מודל הרדוקטיביליות ( או הקומנסורביליות ) בין התחום הקוגניטיבי ובין התחום האסתטי עשוי לשמש מפתח עיקרי להבנת שיקוליו של קאנט במסגרת הדיון בגילום האידאות האסתטיות . אך באותה המידה גם להפך : בשיקולים לגבי גילום האידאות האסתטיות יש גם כדי לאשש במידה רבה את מודל הרדוקטיביליות , וזאת עד כמה שהוא עשוי להיראות כמה שעשוי לתרום לקוהרנטיות של מסכת השיקולים שהועלו בכלל ביחס לאפשרותו של השיפוט האסתטי . הכוונה היא להראות כי יומרתו של כושר ההערכה האסתטית להיות חלק בלתי נפרד מן המערך ההכרתי בכללותו , באה על ביטויה באורח בולט דווקא בכך שהאובייקט , על מכלול המאפיינים שלו , נתפס לאמתו של דבר בשני אופנים . שני האופנים האלה אמנם מתנסחים בשתי מערכות המייצגות חוקיות , אך אין זו כאמור חוקיות שונה , אלא חוקיות שמבטאת את עצמה במעין שתי מערכות של קודים לשוניים הניתנים להמרה . קאנט רומז על כך די במפורש כבר בסעיפים ז ו ח של המבוא , בדברו , כביכול בנשימה אחת , על הצגה ( Vorstellung ) אסתטית ולוגית של תכליתיות הטבע . בהתאם לזה אפשר לראות בסעיף 49 את אחד מן הניסיונות של קאנט להבהיר את הרעיון דלעיל . ...
אל הספר