אין ספק שהשימוש במונח "רדוקטיביליות" עשוי להיראות יומרני מדי בהקשר של תחום ההכרה מזה והתחום האסתטי מזה . שהרי ברור ומפורש שהמשפט האסתטי איננו משפט הכרה , ועל כן הדיבור על תרגום ( או המרה ) של נתונים משפה לשפה עשוי להיראות תמוה , ומכל מקום כאשר מנסים להנהיר זאת במונחים מדויקים , כפי שנוהגים בעולם הלוגיקה המודרנית או בעולם המחשבים . ואף על-פי כן ראינו כיצד נחלץ רעיון התרגום מתוך ההקשרים שנידונו , וכיצד יש בו משום קירוב לפתרון סוגיית אפשרותו של רגש ההנאה ואי הנאה — סוגיה הכורכת עמה גם את שאלת אפשרותו של המושג האמפירי , וגם את בעיית הסכמטיזם . יש לנקוט אפוא זהירות והסתייגות בשימוש שאנו עושים כאן במונח "רדוקטיביליות , " ואולי צריך לפרשו במובן חלש יותר , כביטוי לאנלוגיה שאיננה מתייחסת לסטרוקטורות במונחים של התאמה חד חד ערכית , אלא במונחים של התאמה רופפת משהו . אם נרצה , הרי הכוונה שבנקיטת הזהירות היא בהחלת המגבלה של "המקרה המוצלח" גם על מודל הרדוקטיביליות . ' על אף הזהירות שננקטה , אני מנסה להבהיר כי היחס בין שני התחומים הוא יחס של מעין קומנסורביליות . רוצה לומר , אינקומנסורביליות מדברת , בי...
אל הספר