אם חוזרים עכשיו אל רגש ההנאה ואי הנאה , שאמור להיות זה המעיד על כך שאכן מדובר כאן בתאימת הגומלין בין ספיקת הגילומים ( הכוח המדמה ) ובין ספיקת המושגים ( השכל , ( אפשר להסביר עתה כי רגש זה הוא ביטוי לרפלקסיה הלא מודעת המתבוננת בפעילות הסינתטית הלא מודעת , והוא בעצם ה"שמחה , " כביכול , על כך שמתבצעת סינתזה שהיא אובייקטיבית . בכלל זה יהיה גם הסבר לכך שהשיפוט האסתטי מבטא את עצמו רק בהרגשה זו , כלומר ברגש ההנאה ואי הנאה . אבל השאלה היא לגבי רגש ההנאה ואי הנאה מצד עצמו < מה מחייב רפלקסיה זו לבוא על ביטויה ברגש זה ? הסבירות לכך אמנם ניתנה במונחים של ה"שמחה" — התגובה של הסובייקט המכיר לכך שהסדר העשוי להיות במשמע של סדר בלתי תלוי בו נענה לדרישות האפריוריות של ההכרה . אבל במובן השיטתי לא קיבל רגש זה ביסוס באופן העשוי להראותו כבעל תוקף כללי . בהקשר זה נאמר גם כי רגש ההנאה ואי הנאה הוא מין של תחושה , שאמנם צריכה להיות מובחנת מתחושות "גופניות , " ולמרות זאת , אף היא צריכה להיראות בסופו של דבר כביטוי לאחדות בין מושגים להסתכלויות , בכפיפות לקביעות היסוד של האסתטיקה הטרנסצנדנטלית . אבל על איזה מין של מ...
אל הספר