1. הרפלקסיה כתנאי לאפשרותם של מושגים בכלל

המגמה היסודית קודם לכן היתה כאמור להראות שההעמדה בפועל של אובייקט ממשי היא תנאי הכרחי לאפשרותו של הדימוי בפועל של "אני חושב . " אמנם אין פירוש הדבר שבכל מקרה של העמדת אובייקט נוצר בפועל גם הדימוי "אני חושב" ( כלומר , ביטוי בממש של הפסוק "אני חושב . ( " אבל ברור שהדימוי "אני חושב" כרוך ברפלקסיה תודעתית שהסובייקט מזהה בה את עצמו כמי שמעמיד את האובייקט וכדבר המנוגד לו , כלומר כרוכה בו ההבחנה בפועל בין "אני" ל"לא אני" יש בזה כדי להוליך אל השיקול האומר שרפלקסיה תודעתית בכלל היא אפשרית רק מתוך שהסובייקט המכיר מתייחס בפועל לדימויים שהוא מדמה כמה שמקורם איננו בו בעצמו , אלא בגורם מחוץ לו . רוצה לומר , הדימוי של ה"לא אני" הוא אפשרי רק תוך כדי כך שמייחסים לו 2 ראה . 303 , B ראה גם סעיף , 80 עמ' . 223 אובייקטיביות . זה מתיישב כאמור עם האמירה של קאנט ש"מךההכרח ש'אני חושב' יהא עשוי ללוות את כל דימויי" , ( 131 , B ) ומכאן גם ברורה יותר הכוונה של קאנט באומרו לאחר מכן כי "הדימוי , שאפשר שיהא נתון לפני כל מחשבה , קרוי 'הסתכלות , ( 132 , B ) "' כאשר "הסתכלות" צריכה להיות מובנת בהקשר זה כדימוי "חיצוני . ...  אל הספר
מוסד ביאליק