תחילה נעיין במונח "תכלית" וננסה לעמוד על משמעותו בהקשר הפילוסופי הכללי . אריסטו ראה בסיבה תכליתית אחת מארבע סיבות למציאותו של דבר . עניין הסיבה התכליתית אצל אריסטו איננו נקי ממתיחויות , וכרוך מן הסתם בשיקולים אונטולוגיים ענפים , אך ברור ומפורש שהסיבה התכליתית מובחנת היטב משלוש הסיבות האחרות הפועלת , החומרית והצורנית . אחת הדוגמאות הידועות בהקשר זה היא העין של אריסטו : העין בנויה כך וכך מפני שהיא צריכה לראות . כלומר , הצורך בראייה מהווה גורם המעצב את מבנה העין . נניח עתה , לשם העניין , שאריסטו היה משמיט את הסיבה התכליתית ואומר בפשטות כי העין רואה מפני שהיא בנויה כך וכך . האם היה נגרע משהו ממציאותה של העין ? האם היה אפשר לומר שמציאותה של העין מוסברת פחות ? לכאורה , אפשר להסביר את מציאותה של העין ( כמו גם של כל דבר אחר ) במונחים של שרשרת סיבות מכניות ובלי כל "גורם על" שכאילו מסדיר את המבנים כך שיתאימו לצרכים כלשהם . מנקודת הראות הלוגית הראשון ( שאינו מתורגם לעברית ) תהיינה בציון מפורש בליווי מספר הסעיף ומספרי העמודים בתרגום האנגלי . 2 ראה למשל לנדא תשל"ג , פרק יא , עמ' 124 ואילך . 3 או כמ...
אל הספר