בראשית הדיון בסכמטיזם קאנט קובע כי המושג האמפירי אינו זקוק לסכמטיזם . שכן — כך קאנט — האובייקט כלול במושג ( 176 , B ) לפחות ממבט ראשון נראה שהקביעה כי האובייקט כלול במושג מוגזמת למדי . קאנט טוען שהדימוי ההסתכלותי של העיגול טבוע מלכתחילה במושג , ובמילים של קאנט : "מתוך שהעגילות הנחשבת בראשון אפשר להסתכל בה באחרון" ( שם . ( ברור כי הצגת דברים כזו מזמינה ביקורת . שהרי מדובר כאן על מעבר בין שני מושגים , " צלחת" ו"עיגול , " כאשר הצורך הוא להראות את המעבר מן המושג אל האובייקט . ואף על פי כן אפשר לטעון להגנתו של קאנט כי אין מדובר כאן במושגים מאותו מין , שהרי המושג הגאומטרי "עיגול" מגולם תחילה בהסתכלות . רוצה לומר , דווקא כאן נאמן קאנט לאחת הקביעות החשובות המונחות ביסוד האסתטיקה הטרנסצנדנטלית . בכל מקרה נוכחת כאן בעיית השניות , כלומר אי האפשרות לקבל אחדות מלאה , אלא רק — בהתאם ליומרה של ה"ביקורת" ( לאמתו של דבר אי היומרה שלה ) — להראות את האחדות במונחים של זיקה . נראה אפוא כי בהקשר הדברים הנדונים כאן העיגול הוא גורם "הרמוני" המתווך כביכול בין המושג לאובייקט . 13 השווה יוכל תשמ"ו , עמי . 260-25...
אל הספר