בחיפוש אחר מקומה של החוויה הדיאלקטית בעולם האמונה , דומה כי יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לנושא התפילה , משום שבה נפגשות שתי חוויות הפוכות בכיוונן . מחד גיסא , התפילה היא מפגש בין האדם לריבונו של עולם . התפילה מאפשרת לאדם להתעלם מהשאלות התאולוגיות הרבות , הנוגעות לטיב הקשר בין האלוהים העליון לאדם הנתון בכבלי המציאות , כמו גם לשאלת אפשרות השינוי באחדות האלוהית . התפילה מורה לאדם לפנות אל ריבונו של עולם בביטוי הנועז 'אתה , ' כאילו שניהם מצויים באותו מישור . אין שום תחום בחיי האדם שבו תחושת קרבת האלוהים , וביטויה במעשים ובמחשבות , עמוקים וחודרים כמו בתפילה . מאידך גיסא , התפילה היא חוויה מתסכלת מאין כמוה , שכן דווקא היא מבליטה את העובדה כי מדובר בקשר חד-סטרי . התורה מדגישה כי הקשר בין עם ישראל והקב"ה מתייחד בהדדיות שבו : "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו , כה' אלהינו בכל קראנו אליו" ( דברים , 'ד ז ;( ובניגוד גמור לקביעה זו בולטת העובדה שריבונו של עולם רחוק מאוד , והכיוון הוא תמיד מאתנו אליו . הזכרנו לעיל כי המעבר בין דיבור בגוף שני - 'אתה , ' לדיבור בגוף שלישי - 'הוא , ' מעבר השכיח בנוס...
אל הספר