במבט ראשון , אין מקום למסה 'איש ההלכה' בדיון העוסק בדיאלקטיקה . מבין כל מאמריו וכתביו של הרי"ד בולטת מסה זו בכך שהיא מתארת דמות שלמה ואחורה , ללא לבטים פנימיים וללא קרע נפשי , העוסקת ביצירת העולם ההלכתי ובבניינו . אין מדובר בה לא על התמודדות פנימית בין העצמיות לבין כיבושה על ידי ההלכה , ולא על התביעה לאותנטיות מול קבלת עול מלכות שמים . הרי"ד אף כותב במפורש , שאיש ההלכה אינו עוסק בחיטוט פנימי ובהתבוננות בכוחות הנפש האמוציונליים . העניין היחיד המטריד אותו , מעבר לעולמה של ההלכה , הוא יראת המוות , ואף יראה זו מוצאת ביטוי בעיסוקיו ההלכתיים . לפיכך נעדרים ממסה זו כל אותם הביטויים המאפיינים את משנתו של הרי"ד בעוסקו בבדידות ובכאב , בקרע הנפשי וביגון . אמנם , יש להבחין בין דמויות שונות של אנשי הלכה . במקום אחר מסרטט הרב את דמויותיהם של שני אנשי הלכה , השונים מאוד באופיים , במגמתם וביצירתם ההלכתית . דמות אחת היא דמות סבו מצד אביו , ר' חיים מבריסק , התוסס והסוער , הילדותי והמתנשא למרומים ; וכנגדו מתאר הרי"ד את סבו מצד אמו , ר' אליהו מפרוז'ן , שהוא התגלמות דמותו של איש ההלכה האנליטי והשקול , המוד...
אל הספר