.37 הלשון העברית החדשה נחלקת לשתי תקופות: תקופת לשון ההשכלה ותקופת לשון התחייה. מה מאפיין תקופות אלה, מי האישים הבולטים בין משוררי ההשכלה ובין משוררי התחייה ומה תרומתם?

ההשכלה פרחה תחילה בגרמניה ובאוסטריה בשלהי ! המאה 18-ה ( תחילת שנות השמונים של המאה ( 18-ה ואח"כ עברה למזרח אירופה . המהפכה התרבותית בגרמניה הקרויה תנועת ההשכלה , שמחולליה היו משה מנדלסון , גרמה לשינוים רבים ובולטים בלשון העברית . ראשיה דגלו בשילוב ההשכלה החילונית בחינוך המסרתי ובלימוד לשונות זרות במקום לשון היידיש וכן בשימוש בלשון המקרא . הם שאפו לקלוט את היפה בתרבות האומות ולכן התרחקו מהלשון הרבנית . הם החליטו לחזור לשפת המקורות - לעברית של לשון המקרא , שהייתה בעיניהם לשון נשגבת , לשון מופת לשפה תקנית וראויה . ואכן המשכילים הראשונים מאדם הכהן ועד אברהם מאפו נצטמצמו לשפת המקרא . ( בלשון מקראית זו כתב אברהם מאפו את הרומן העברי המודרני הראשון "אהבת ציון" רוסיה תרי"ג . ( 1853 אך מהר מאוד הבינו המשכילים הראשונים כי הצטמצמות ללשון המקרא היא מיטת סדום לשפה העברית , וכדי להתבטא כראוי בכל תחומי החיים יש צורך בגיוון רב יותר . לשון המקרא בלבד לא התאימה לכתיבה חילונית בנושאים מדיניים , חברתיים וכדומה . ולכן היה צורך לשנות את הגישה שיש לכתוב רק בלשון המקרא . החלוצים שהביאו למפנה ולשימוש במילים מהמ...  אל הספר
אלחנן זינגר