המעבר מלשון המקרא ללשון חז"ל היה תהליך איטי והדרגתי שנמשך שנים רבות . תחילה נציין כי בתקופת בית ראשון הייתה הלשון המקראית לשון מדוברת בפי העם , היא הייתה הלשון הרשמית בישראל וביהודה , ובה כמובן נכתבו כתבי הקודש . את ראשיתה של לשון חז"ל יש לראות בתחילת גלות בבל אחרי חורבן הבית הראשון בשנת 587 לפנה"ס . חורבן בית ראשון וגלות בבל היו נקודת מפנה בתולדות עם ישראל . לאחר חורבן בית ראשון וגלות בבל ירדה הלשון העברית המקראית ממעמדה כלשון מדוברת יחידה בקרב עם ישראל . עם צאת עם ישראל לגלות בבל לאחר כיבוש הארץ וחורבן בית המקדש על-ידי נבוכדנאצר מלך בבל , נחשפו הגולים להשפעות לשוניות זרות , בעיקר לארמית . הגולים שבפיהם הייתה הלשון המקראית הושפעו מן הלשון הארמית שהייתה נהוגה בבבל . בשנת 538 לפנה"ס כובש כורש , מלך פרס , את בבל והוא מרשה לעם לחזור לארצו . הם שבים מבבל לציון ובונים את בית המקדש השני 516-520 ) לפנה"ס . ( בפי השבים מבבל לשון מקראית המושפעת מן הארמית . השפעת הארמית היא אחת הסיבות ל y וני בין לשון המקרא לבין הלשון הבתר - מקראית ( לשון שאחרי המקרא . ( הלשון הבתר - מקראית מתפתחת ללשון חז"ל . ה...
אל הספר