הבלשנים חילקו את הלשונות ל"משפחות , " כאשר ההשתייכות לכל אחת מהמשפחות נקבעה על-פי הקרבה הלשונית ביניהן ולא על-פי קרבה גיאוגרפית . העברית שייכת למשפחת השפות השמיות , שעמהן נמנות גם הערבית , החבשית , הבבלית , האשורית , הארמית , האוגריתית והכנענית . משפחה גדולה אחרת היא משפחת הלשונות ההודו-אירופית , שענפיה משתרעים מאיסלנד ועד צפונה של הודו . הלשונות ההודו אירופיות נחלקות לשלוש קבוצות גדולות : הלשונות הגרמניות גרמנית אנגלית שוודית דנית הולנדית הלשונות הלטיניות לטינית איטלקית צרפתית ספרדית פורטוגלית רומנית וכמובן , יש עוד הרבה שפות מדוברות באירופה ובכלל , שאינן שייכות לשתי המשפחות הללו . אחד ההבדלים בין לשונות שמיות לבין לשונות הודו אירופיות - כמו אנגלית וצרפתית - הוא שבלשונות השמיות נראה , כי השורש המורכב בדרך כלל משלושה עיצורים נושא את המשמעות העיקרית של המילה , והתנועות הן בדרך-כלל מגוונות את המשמעות . לדוגמה - כתב , אכתב .
אל הספר