עדי יפעת צרפתי

אם לשלוש . עדי הצעירה , היא ילדה עם אוטיזם ועם לקות קוגניטיבית בעקבות אפילפסיה . לפני תשע שנים נולדה עדי . אחות צעירה לשתי אחיות בריאות , יפות ומוצלחות . התענגתי על כניסתה לחיי . אמרתי שצריר להתחיל את ההורות מהילד השלישי . הרגשתי שכל הלבטים , העייפות ואי הוודאות שאפיינו את לידת הילדה הבכורה , ואפילו השנייה , התפוגגו ולא נותר לנו אלא ליהנות , להתרפק על חיוכיה , על מגעה הרך וריחה המשכר . כשמלאו לעדי ארבעה חודשים וחצי , התחלתי לחשוד שמשהו לא בסדר . חשבתי שזה משונה שאינה מבלה בניסיונות לחקור את העולם , או להתהפך . אנשים סביבי אמרו שאני מדמיינת . שעדי מושלמת ואני משוגעת שמחפשת בכוח על מה לקטר . למרות ניסיונות ההרגעה , לא שקטה רוחי . לקחתי אותה לטיפת חלב . הרופאה ההתפתחותית חשבה שאכן זה מוזר שאינה מגלה עניין בצעצועים שאני מושיטה לה , אך לא חשבה שיש מקום לדאגה ובכל מקרה הציעה שננהל מעקב . ניסיתי לטרוק דלתות בבית כי עלה בדעתי שאולי עדי לא שומעת טוב . מי חשב שבשיחות שאנחל בהמשך עם בורא עולם , אשאל למה לא ברא אותה "רק חירשת ?" ... יומיים לפני שובי לעבודה ( אז כעורכת דין , ( כשעדי היתה בת חמישה ח...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)