אחות של שחר גרינשפן שנפגעה פגיעת ראש קשה כתאונת דרכים . מה היה קורה אם ? מה היה קורה אם היינו פונים בפנייה הראשונה ברמת השרון באותו יום ; אם היא היתה מחליפה עוד חולצה ; אם היה לה עוד טלפון ; אם החברה שלה היתה מתעכבת ; אם היא היתה חוצה באדום במקום להמתין ; אם הוא היה שותה עוד קצת , או מעט פחות . מה היה קורה אם ? השאלה הזאת שתמיד מנקרת שם , בחלקו האחורי של הראש , צצה בשתיקות שבין המשפטים . ממתינה בין הסדינים כשהולכים לישון . כי מה היה קורה אם מישהו היה מתעטש , או מתעכב , או אומר מילה אחת יותר ? הרי כל דבר היה יכול למנוע את זה . אך דבר לא מנע . וזו מחשבה שאי אפשר להרפות ממנה . אחותי הקטנה לא היתה אמורה להידרס , נקודה . היא הרי עשתה הכול נכון : היא יצאה מהבית עם גלגיליות והתעקשה לחבוש קסדה ( אף שחברה שלה אמרה ש"קסדה זה לחנונים , ( " כי היא הבטיחה לאמא . היא עצרה באי תנועה וחיכתה לאור הירוק , כי ככה חינכו אותה ( לחגור חגורה , לא להתפרץ לכביש , להסתכל ימינה ושמאלה , לא לחצות באדום . ( אבל הוא היה שיכור , עלה על אי התנועה ופגע בשתי ילדות . אחת מהן היא אחותי . לפעמים , גם כשעושים הכול נכון , ז...
אל הספר