מנכ"לית ארגון קשר , הבית של המשפחות המיוחדות . אם לטל ( כת , ( 18 לניצן , ( 17 ) נער עם לקות שמיעה שלומד בבית ספר רגיל , ולזוהר ( בן . ( 10 המכסים עדיין שם אם אתבקש לשרטט את הרגע שבו החלה להתעצב התודעה החברתית שלי , הרי שזה הרגע שבו הוטחו זה בזה שני מכסים של סירים . רעש גדול ומבעית של שני מכסים תמימים ששכבו בארון המטבח שלנו ומשמשים עד היום עדות אילמת לאותו רגע בלתי נשכח . שעות ספורות קודם לכן שבתי מבדיקה שמיעה בטיפת חלב . ניצן לא שמע דבר . האחות , שהיתה במקרה גם אמא של חברה שלי , ניסתה להרגיע ולומר שהוא בטח היה עייף ושלפעמים זה קורה . כמעט בלחישה הוסיפה : "גם אם הוא חירש , יש הרבה פתרונות " . לא יכולתי לשמוע את המשפט הזה באותו רגע . חזרתי הביתה מודאגת והתקשרתי לאחותי התאומה , קלינאית תקשורת במקצועה . "קחי עכשיו שני מכסים של סירים ותעשי בדיקת בהלה " , היא אמרה . הטחתי את המכסים זה בזה פעם אחר פעם . חזק . ועוד יותר חזק . אבל ניצן לא הגיב . בדיקות שמיעה נרחבות ב"שניידר" וב"הדסה" אישרו את פחדי . ניצן לא שומע . ביום שבו קיבלנו את הבשורה הגיעה אלינו כל המשפחה המורחבת . חבר טוב אמר : "אל דאגה...
אל הספר