הורים לאביה , ילדה עם תסמונת דאון ולאלה . גבריאלה עבדה כרכזת ארצית של בוגרים עם תסמונת דאון בעמותת ית"ד בפרויקט "סינגור עצמי" עוד לפני שילדה את אביה . במשך כל ההיריון של גבריאלה עם אביה , אבא של נסים גסס . יום יום הלך נסים לבקרו בבית החולים , מריח את ריח הליזול והמוות הקרב . ילד טוב היה לאביו . כשנפטר האב , הכין נסים את גופתו לקבורה , מעשה בן זקונים למשפחה תימנית שורשית . עשרה ילדים . כנהוג , הוא רחץ אותו , ערך את טקס הטהרה , השיב אותו אל עפרו . כשנולדה אביה עוד היה נסים בשנת האבל . " כשאדם נפטר , הנשמה שלו עוד נמצאת איתנו " , הסביר לי נסים . "בזמן השבעה היא מגיעה לבקר בביתה ואז חוזרת אל בית הקברות . הולכת ושבה , שבה והולכת . עד תום ה'שלושים' מסתובבת הנשמה בבית הקברות ורק אחר כך עולה למעלה . מצטרפת אל מקהלת המלאכים . התימנים אומרים שהנשמה של הנפטר מתגלה בצורת פרפר " . בזמן השבעה על אבא של נסים התעופפו בבית כמה פרפרי לילה . אחד מבני הדודים , שהיה קרוב מאוד אצל האב , הצביע על אחד מהם ואמר : "זה אבא שלכם . כל האחרים לא זזים , אבל הפרפר הזה - זז " . ככה הוא אמר . בחדר ישבו באותו זמן כל האח...
אל הספר