הדת היא התרחשות קדושה , צורת קיום רבת ממדים . היא אינה מוסד בלבד , אינה פעילות בלבד וגם לא חוויה בלבד אלא כל אלה ביחד . הדת כצורת קיום היא הכוליות . בראיית הדת ככוליות מעוגן ייחודה של הדת כבעיה פילוסופית . הדת אינה טבעית , היא אינה מעוגנת בטבע האדם , אלא היא אחת מן האפשרויות למימוש טבע האדם . מכיוון שכך יש לראות בה עובדה קונטינגנטית : היא היתה יכולה שלא לקרות וייתכן גם שלא תהיה בעתיד . תחילה היה האדם כמו חיה , וכשגילה את הדת התחילה ההיסטוריה האנושית . יש גם אפשרות שברגע מסוים שוב לא תהיה דת . אבל מאחר שהדת העלתה את האדם מעל הטבע , לממד חדש , זה של החירות האנושית , אין לו לאדם אפשרות לחזור אל הטבע אם תתבטל הדת . הדת כצורת קיום ניכרת בשעבוד — לחיות או לעשות למען אחר . שעבוד מבוסס על חירות . שני סוגים לשעבוד : שעבוד לאלוהים או לקדוש ושעבוד לאנשים , ושני הסוגים משקפים זה את זה . פוליטיקה , מוסר וחברה — כל אלה בנויים על השיקוף הזה . עבודת האל קשורה לעבודת הטבע או מאפשרת את עבודת הטבע — על כך מבוססות המאגיה והטכנולוגיה . שאלת האמת מתאימה רק לשלב התפתחות הדימוי בדת . יש להבחין בין האמת , שהיא...
אל הספר