השוואת החוק הישראלי לזה של בריטניה , הנראה ריכוזי מאוד ומפקיד את אישור הניסויים בירי משרד הפנים , ולזה של ארה"ב , המבוזר והמפקיר את אישור הניסויים בידי ועדות מקומיות , תוך קביעת כללים ופיקוח מרכזי מצד משרד החקלאות ושירותי הבריאות הלאומיים , מראה שהחוק הישראלי אימץ את היסודות החשובים שבשתי שיטות אלה . בכל החוקים הללו , כמו גם בהנחיות האירופיות החדשות , כללי עצ"ה מהווים את העיקרון המנחה הבסיסי . כללים אלה מבטיחים את האיזון שבין שמירה מיטבית על רווחת חיות הניסוי לבין חופש המחקר הביו רפואי למען קידום המדע ושמירה על רווחה ובריאות של האדם , בעלי החיים והסביבה ומגוון המינים שבטבע . לוועדות המוסדיות בישראל , הפועלות באישור המועצה לניסויים בבעלי חיים ובפיקוחה , הסמכות לבדוק ולאשר את תכניות המחקר של חוקרי המוסד שלהן . מבחינה זו הן מתפקדות בוועדות המוסדיות ( 1 ACUC ) בארה"ב . בשני המקרים הדבר מאפשר התייעצות שוטפת של החוקרים בנושאים הנוגעים לרווחה ולטיפול בחיות הניסוי עם חברי הוועדה הקרובים לנושא , ומעקב של חברי הוועדה במהלך העבודה . הוועדות המקומיות גם מאפשרות מהן הוראות לשינויים בתכנית העבודה לש...
אל הספר