כל מי שצפה אי פעם בילדים כאשר הם פוגשים ביצירות אמנות , יכול להעיד שהם אינם אדישים ליצירות , אף על פי שיצירות אלה נועדו לצפייה של קהל מבוגרים . במאמר פרובוקטיבי תחת הכותרת “ למבוגרים בלבד" שהתפרסם בעיתון סטודיו , תקפה מבקרת האמנות והאוצרת דליה מנור את הוראת האמנות לילדים , וטענה כך : אמנות היא עניין למבוגרים בלבד , הן במישור העשייה והן במישור הקליטה . אמנות היא פעילות של בני אדם בוגרים מבחינה גופנית ונפשית , המבוססת על ניסיונם האישי והקולקטיבי , על ערכים תרבותיים שהופנמו במהלך חייהם , על כישוריהם ורעיונותיהם הייחודיים ועל מיומנויות ביצוע . המתבונן ) או הקורא או המאזין ( ביצירת אמנות שנוצרה על ידי מבוגר – על מנת שיוכל לקלוט את רבדיה השונים ואפילו את מקצתם – עליו להיות בעל נתוני פתיחה משותפים לזה שיצר אותה . ילדים , עם כל הכבוד לדמיונם ולהבעתם ה'טבעית' והבלתי-משוחדת , כביכול , אינם יכולים – ואף אין כל צורך לדרוש זאת מהם – לעסוק באמנות הן מהצד היוצר והן מן הצד המתבונן . ( מנור , ( 1990 מנור טענה שהאמנות אינה נוצרת עבור קהל צופים צעיר , ואפילו לא עבור הקהל הרחב , אלא מתוך ועבור קבוצת התייח...
אל הספר