מעבר להתנהגות במוזיאון ולאופן הלמידה במהלך הביקור , קיימים מאפיינים משותפים נוספים המבחינים בין מבקרים מנוסים לבין הגוף הכללי שכינינו קהל רחב . לדוגמה , לציפיות הקהל הרחב מהביקור ומהמפגש עם יצירות אמנות יש קווים משותפים , וציפיות אלה מכתיבות את חוויית הביקור . אם נכיר כל אחת מהציפיות אנו עשויים לגלות שהן אינן מוגזמות כלל ועיקר , ואולי אפילו מוצדקות ברובן . נראה שהציפייה הראשונה והמשמעותית של הקהל מהאמן היא שהאמן יפנה אליו במה שהוא מזהה כ"פנייה מכובדת . " במקביל , הוא רוצה להשתכנע בכנות כוונותיו של האמן וביחסו הרציני כלפי הצופה – שהאמן לא יתנשא , שלא ידבר ב"שפה" בלתי-מובנת , שלא יגרום לצופה לחוש רגשי נחיתות וספק , שמא איננו די אינטליגנטי ומסוגל להבין אמנות . כאשר הצופה מזהה מה שהוא חש כזלזול , הוא מגיב באותה המטבע ואומר משהו דומה ל"גם אני יכול לצייר כך ; " או “ הבן הקטן שלי מצייר יפה יותר ; " או שהוא מטיח : “ זה קשקוש , " “ בזבוז כספי הציבור" ועוד . בנוסף לכך הקהל הרחב מצפה שהאמן יתנהג כבוגר בעל מיומנויות ייחודיות , שיהיה אדם שונה מהצופה , גדול ומוכשר ממנו ומיומן באופן יוצא דופן . הצופה...
אל הספר