כבר הזכרתי את הקהל הרחב - מושג מכליל ואנונימי שמן הראוי להתעכב על משמעותו . מונח זה מציין את אותם צופים ביצירות אמנות שאינם אמנים , סטודנטים לאמנות , מורים לאמנות , מבקרי אמנות , היסטוריונים של אמנות , בעלי גלריות , אספנים וכדומה . הללו באים אמנם להתבונן באמנות מתוך נקודות מוצא שונות , אבל המשותף להם הוא ידע קודם והיכרות עם תולדות האמנות , עם אמנות בת-זמננו , ולעתים קרובות גם היכרות עם תהליכי יצירה של אמנים . הקהל הרחב מכליל את כל אותם אנשים , חלקם צעירים מאוד וגם ילדים , שאמנות היא לפעמים תחביב שהם מפתחים בחוגי העשרה או בצפייה מודרכת בתערוכות , אולם במקרים רבים אין להם כל נטייה ליצור אמנות . לאחדים יש בכל זאת משיכה לתחום , שהרי לא במקרה הגיעו לגלריה או למוזיאון , אבל אחרים הגיעו כ"קהל שבוי" – כמו ילדי בית ספר שאיש אינו מתעניין ברצונם לפני הגעתם למוזיאון . אנשים אלה , גם אם אין להם ידע פורמלי באמנות או בתולדותיה , בכל זאת אינם מגיעים למפגש עם יצירות אמנות " נקיים" לחלוטין . על פי רוב יש להם כבר ציפיות ממפגש כזה , לעתים הן ברורות למדי . מאחורי ציפיות אלה עומדים מושגים , לפעמים מעורפלים ...
אל הספר