תופעת ההידמות שכיחה בהגייה היומיומית . עיצורים קוליים הנמצאים בסמוך לעיצורים לא קוליים נדמים להם , ובשטף הדיבור מאבדים את קוליותם . בעקבות ההידמות משתנים העיצורים האלה לבן הזוג הלא-קולי שלהם : המילה " דפוס" נשמעת כ"טפוס , " "סבתא" נשמעת כ"ספתא , " "מזכרת" נעשית ל"מסכרת" וכן הלאה . גם התופעה ההפוכה קיימת , כלומר עיצורים לא קוליים הופכים קוליים בהשפעת העיצורים שלידם : "חז'בון" במקום "חשבון , " "גבוצה" במקום "קבוצה" וכן הלאה . התופעה נובעת לא מעט מכך שאנו נוטים לקצר את השפה ולהימנע מהנעתו של השווא הנע . לו היינו מבטאים כהלכה את המילה " דפוסים" , ( defusim ) לא הייתה נוצרת כל בעיה . איך אמרו חז"לינו ? "עבירה גוררת עבירה ... " למותר לחזור ולהדגיש שעל קריינים ואחרים להקפיד ולדייק בהגייתם . הדבר מצריך יתר גמישות של איברי הדיבור , איכות קולית טובה ובעיקר תשומת לב ומודעו ּ ת . כיום אפשר לשמוע קריינים רבים המסרסים את הגיית המילים האלו . בהקשבה ממוקדת לכמה דוברים שמעתי במשך שעות אחדות את המשפטים והצירופים הבאים : המועצה ל"פטיחות" ( לבטיחות ) בדרכים , בלתי " - נזבלת" ( נסבלת , ( העיר " זדרות" ( ש ...
אל הספר